מבורות פלורליסטית לקהילה דעתנית

התגובה השכיחה של קהילה לשמע פגיעה מינית בתוכה היא "שיתוק". ממתינים ש"מישהו" יעשה "משהו".

ההתנהגות הזו מתאימה למה שאנחנו מכירים במחקרים זה עשרות שנים. תקרית מפורסמת שהיוותה את הטריגר למחקרים הללו אירעה בשנת 1964 – מקרה הרצח של קייטי גי'נוביז בארה"ב.. המקרה אירע בניו יורק ברובע קווינס.–  קייטי חזרה מן העבודה בבאר מקומי ב – 3:20 לפנות בוקר. היא החנתה את הפיאט האדומה שלה מול ביתה ופנתה לדירתה. לפתע הגיח איש ממחבוא, התנפל עליה, וניסה לדקור אותה בסכין. קייט זעקה  "הצילו". אור נדלק בכמה חלונות בדירות הפונות לרחוב. בדיעבד הסתבר שעשרות אנשים ראו את האירוע. קייט נאבקה כדי להשתחרר מאחיזתו של התוקף והצליחה לברוח לפינת הרחוב, שם היו עדים למרדף שכנים נוספים, האיש לא הרפה ממנה ורדף אחריה לחדר המדרגות של אחד הבתים. היא זעקה "אני מתה", "אני מתה" וכעבור שניות הייתה גופתה מוטלת ברחוב. 38 שכנים צפו באירוע ושמעו את זעקותיה במשך מחצית השעה. עיתונאים שראיינו את השכנים שהיו עדי ראיה למקרה או עדי שמיעה גילו כי אף אחד מהם לא חש לעזרתה של קייט. יותר מכך, אף אחד לא הרים טלפון למשטרה או לשירותי ההצלה האחרים. כאשר לאחר חצי שעה החליט מישהו שכדאי להתקשר למשטרה, הגיעה זו תוך דקות ספורות, אך זה היה מאוחר מידי.

המקרה הזה יצר זעזוע בחברה האמריקנית ועורר את השאלה: האם החברה הזו הפכה להיות כה אטומה עד שאינה מסוגלת להיענות לזעקותיה של נרצחת, ואפילו לא להתקשר למשטרה?

שני חוקרים אמריקנים, לטנה ודרלי החליטו לחקור את התופעה. הם בדקו כיצד הנטייה להושיט עזרה מושפעת ממספר הנוכחים באירוע. לכאורה, צפוי שככל שרואים את האירוע יותר אנשים, עולה הסבירות שמי מהם יושיט עזרה. בפועל, התוצאות של המחקר הראו תופעה הפוכה – ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע , לפי אמונת הנבדקים- כך הם נטו פחות להושיט עזרה. תוצאות דומות התקבלו גם בניסויים אחרים.

לטנה ודרלי כינו תופעה זו אפקט הצופה מן הצד: נוכחות הזולת מעכבת או מונעת הושטת עזרה.

אחד הגורמים המרכזיים לאפקט הוא יכולת הפרשנות הלקויה של מה שמתרחש. במקרים רבים הצופה מן הצד אינו בטוח איך לפרש את האירוע. לכן הוא נוטה לבדוק מה עושים האחרים בנדון. כאשר מספר הנוכחים באירוע גדול, הוא בטוח שאין מדובר במקרה חירום, או שאין צורך בהתערבות.  האדם הזקוק לעזרה במקרים אלה נופל קורבן לתופעה הנקראת בורות פלורליסטית : כל אחד מן הנוכחים במצב החירום אינו יודע לפרש את האירוע, מרגיש מבולבל ומשום כך אינו עושה דבר. אולם את חוסר המעש של אחרים הוא  לא מייחס לבלבול שלהם אלא להחלטתם השקולה שאין מדובר במקרה חירום ואין לעשות דבר.

השיתוק האוחז בקהילה המגלה פגיעה מינית בתוכה, גם הוא ביטוי ל"אפקט הצופה מן הצד".

מה הקהילה צריכה לפתח בכדי שתוכל לטפל בפגיעה מינית ובמשמעויותיה באופן אפקטיבי?

כמו שכתבתי ביחידה הקודמת, בכדי שקהילה תהפוך ל"קהילה מוגנת" יחסית בפני פגיעות מיניות בתוכה היא צריכה להשתמש בכוחות ומשאבים שבתוכה. כאשר אלו אינם קיימים עדיין, הקהילה צריכה לפתח אותם. במושגים של התפתחות אישית או קבוצתית מדברים על – "מצוי", "רצוי", "פער" (ואיך מגשרים עליו). אם רוצים להגיע ליעד של "מוגנות קהילתית", על הקהילה לדעת היכן היא נמצאת עכשיו בהקשר הזה. אפשר לדמיין כל מיני דברים על "המקום הטוב" שבו נמצאים, אבל זה לא יסייע לקהילה לפתח את המשאבים הנדרשים.

באופן מאד כוללני ניתן לומר על המקום העכשווי שבו נמצאות רוב הקהילות  כך:

1)      רוב הפגיעות המיניות אינן ידועות לאנשי הקהילה (בהשוואה לסטטיסטיקה).

2)      הפוגעים בדרך כלל גם כן אינם מוכרים לאנשי הקהילה, ואין התגוננות אפקטיבית מפניהם.

3)      ההתייחסות לשיעור הקטן של פגיעות מיניות בקהילה ש"מתפוצץ", לא תמיד מטופל כראוי. מי שמכיר את המתרחש בקהילות מקרוב מדבר על קו ברור שעובר בין פוגעים מינית שבאו ממשפחות מינוריות בקהילה, לאלו שבאו ממשפחות דומיננטיות. יש סיכוי מסוים שהקהילה תוקיע את הראשונים. נדיר שהיא מוקיעה את האחרונים.

4)      הטיפול בנושא נעשה על ידי קומץ אנשים (מזכירות, צוות שהוקם לצורך העניין). כמעט לא קורה שהצוות הזה נטול אינטרסים או אג'נדות מוטעות.

5)      קיימת בורות פלורליסטית בנושא הפגיעות המיניות, ולכן רוב הקהילה בעצם משותקת.

מכאן שהמשאב הראשון שעל הקהילה לפתח בדרך ל"מוגנות קהילתית" הוא רכישת ידע בנושא פגיעות מיניות. קיים פער מאד משמעותי בין מי שרכש ידע מוצק בנושא לבין מי שהנושא זר לו. אלו האחרונים מתקשים אפילו להאמין שיכול להיות דבר כזה "פגיעה מינית", ועל אחת כמה וכמה שהם חסרים לחלוטין כישורי התגוננות. קהילה דעתנית היא קהילה הרבה יותר מוגנת. היא יודעת מה לחפש וממה להתגונן. היא מודעת למחירים שהיא תשלם אם לא תתגונן. היא הרבה יותר חדה ביכולת להבחין בין אמת לשקר. ובסופו של דבר אנחנו מקבלים כמשאב להתמודדות כושר חשיבה של מאות אנשים, שהוא תמיד גבוה לאין ערוך מכושר החשיבה של שני האנשים שתפקידם לטפל בנושא, בקהילה שבה שוררת "בורות פלורליסטית". גם אם בפועל יטפל רק צוות קטן באירוע של פגיעה מינית, הוא יהיה מבוקר על ידי קהילה שלמה שבקיאה בנושא, ותובעת מוגנות אפקטיבית.

שלכם

אודי

"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/