רכישת היכולת להחליט החלטות שיש להן מחיר

אולי עוד משהו, לפני שאני מגיע לטענות על לשון הרע.

אחד השלבים בהתבגרות הוא רכישת המודעות שלכל החלטה שנחליט יהיו רווחים, אך יהיו גם מחירים. בעולם אוטופי ניתן לבחור במשהו בלי מחיר, אבל בעולם הממשי זה לא קיים.

העיקרון הזה נכון גם במישור הקהילתי, בפרט בהקשר שלנו. כאשר מתפרסם סיפור של פגיעה מינית בקרב הקהילה, עומדת הקהילה בפני השאלה, מה לעשות. התקווה, הילדותית משהו, שלהחלטה לא יהיה מחיר, אינה עומדת במבחן הניסיון. לכל החלטה יהיה מחיר.

היום אנחנו כבר מכירים עשרות קהילות שבהן התפרסם סיפור של פגיעה מינית, בכל המגזרים. הניסיון מוכיח שלאחר שסיפור הפגיעה התגלה, אחת המשפחות, משפחת הפוגע או המשפחה הנפגעת, תעזוב את הקהילה (בכל אופן, כל עוד מדובר במשפחה נורמטיבית. "סינדרום האישה המוכה", זו שבכל זאת נשארת עם בעלה, בא לידי ביטוי לפעמים גם בהקשר הזה). לא ניתן יהיה לצדד בנפגעת בלי הוקעה של הפוגע. גם לא ניתן לרחם על הפוגע מבלי לרמוס את הנפגעת. פשוט אין מציאות כזו. הבחירה היא חדה – במי לצדד, האם בפוגע או בנפגעת. עידוד האנס / הפדופיל / המטריד ישאיר אותו בקהילה וישלח את הנפגעת למקום אחר. את אותה פעולה עצמה תעשה הבעת ניטראליות ואמירות כגון:  "אני לא שופט", "אף אחד לא ראה מה היה שם", "גם הוא קרבן". למעשה התוקף אינו מבקש דבר מעבר לשתיקה והבעת עמדה ניטראלית, עמידה מן הצד. את השאר הוא יעשה לבד. מנגד, הבעת עמדה תקיפה התומכת בנפגעת ותובעת מוגנות קהילתית, נידויו של הפוגע מבית הכנסת או הצבת שמירה צמודה עליו בזמן היותו ברשות הרבים, יצירת מרחב שיקום לנפגעת כך שהיא לא תצטרך לפגוש בפוגע, כל אלו עתידים לגרום לפוגע לעזוב את הקהילה, וכך לתת לנפגעת את הזכות הבסיסית לנסות להשתקם מן הפגיעה. אין שום אפשרות לאחוז בשני הקצוות. לכל אחת מן ההחלטות יתלווה מחיר.

הרווחים מהבעת עמדה תומכת פוגעים או ניטראלית הם: שקט בקהילה בטווח הקצר, אין צורך בפעולה אקטיבית, אין היחשפות לאיומים המפורשים והמרומזים של הפוגע ותומכיו ולנקיטת פעולת של פשיעה משנית מצדם.

המחירים: גיבוש נורמות מוסריות רקובות כקהילה, הפגנת עליבות בפני דור ההמשך, עליבות שיהיו לה בהמשך תוצאות בחינוך (הילדים יאמרו: "אם אלו הנורמות של ההורים שלנו, ברור שאין לנו רצון להיות כמותם"), מתן אפשרות לפוגע להמשיך במעשיו בתוך הקהילה ובסופו של דבר התפוררות של הקהילה כתוצאה מההבנה של הפרטים בה שהם בעצם אינם זוכים להגנה כלשהי מהקהילה. בתופעה האחרונה אפשר לחזות עכשיו, בזמן אמיתי, בתנועה הקיבוצית. במשך שנים טייחה התנועה הקיבוצית עוולות שנעשו נגד החלשים בתוכה. בסופו של דבר הפרטים בחברה הזו הבינו ש"בבוא יומם"  יועדפו תופסי עמדות הכוח בקיבוץ על פניהם כך שבעצם הקיבוץ אינו מספק  להם את הצרכים הבסיסיים. פירמידת הצרכים של מאסלו בנויה מכמה רמות. בבסיסה הצריכים הפסיולוגיים. אלו הצרכים הראשוניים של כל אדם, ובלעדיהם לא ניתן לחיות למשך פרק זמן ארוך. ברמה השנייה תחושת הביטחון האישי והמוגנות. אחר כך ישנם צרכים חברתיים, צרכי סטטוס וצורך במימוש עצמי, גם זה ברמות שונות.

את הצרכים של הרמה הראשונה הפרט מספק בדרך כלל לעצמו. לשם כך הוא אינו נזקק לקהילה. הוא מצטרף לקהילה בכדי לקבל את הרמה השנייה, את הבטחון האישי ואת המוגנות.  כאשר הקהילה מעדיפה שלא לספק את הצרכים האלה, אין שום עניין להשתייך אליה, וכך היא הולכת ומתפוררת.

אם שמתם לב, הרווחים הנוצרים כתוצאה מהבעת עמדה תומכת פוגעים או עמדה ניטראלית הם רווחים מידיים. המחירים הגלויים הם  רק בטווח הארוך. היות שרוב הקהילות חסרות חזון הרואה מעבר לאופק, והן מתקיימות "מהיום למחר", הנימוק של "מחירים לטווח ארוך" אינו יכול להכריע את הכף. זה מזכיר קצת את דברי המדרש (תנחומא, פרשת ראה):

"ראה אנוכי נותן לפניכם. זה שכתוב, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אף משה סדר לפניהם שני דרכים, הטובה והרעה, דרך חיים ודרך מות, ברכה וקללה. משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן, ומזהיר העוברים, ואומר להם, אף על פי שאתם רואים, תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם, שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכין ונכשלין בסוף. ובחרת בחיים אתה וזרעך".

הרוב לא שמעו לו.

שלכם

אודי

"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co