מנזר השתקנים

החשד לאונס הילדה: נחקרת "נדרה נדר לשתוק"

למרות קשר השתיקה במודיעין עילית השיגו חוקרי המשטרה פריצת דרך. אולם, אשת החינוך המחזיקה בפרטי מידע חשובים נדרה לשתוק, ועתה מנסים לגייס רבנים כדי לשכנע אותה לדבר

איתמר פליישמן

:

05.02.13, 18:24

התקדמות בחקירת התלונה האנונימית על אונס ילדה בת 5 במודיעין עילית .חוקרי המשטרה איתרו אשת חינוך בעיר המחזיקה במידע על פרטי המקרה ועל המעורבים בו. לפי שעה מסרבת האישה לשתף פעולה וטוענת כי נדרה נדר שלא לחשוף את הידוע לה.

 במשטרה פועלים לשבור את נחישותה לשתוק בחקירה, וגייסו למשימה רבנים מהעיר כדי לשכנע אותה למסור פרטים. ביממה האחרונה גבו אנשי המשטרה עדויות מתושבים רבים במודיעין עילית, ואף חקרו באזהרה כמה מעורבים.

החשד לאונס במודיעין עילית – וההסתרה:

החוקרים שהחלו לבדוק את התלונה כי הילדה נאנסה לפני שבועיים נתקלו ב"חומת שתיקה" מצד התושבים שנשאלו על הפרשה. הם הגיעו לפריצת דרך בזכות אחת העדויות שכיוונה אותם לאשת החינוך. בנוסף, נערכו בדיקות שהעלו כי המקרה אינו תולדה של שמועה, אלא אכן התרחש.

במקביל, בדקו השוטרים בבתי חולים ובמוסד הרפואי הפרטי שאליו על פי החשד פונתה הילדה לאחר האונס. בתחילה הם נתקלו גם בקושי משפטי באיסוף הנתונים הרפואיים, אך גם באפיק הזה חלה התקדמות.

 למרות ההתפתחויות השונות, טענו גורמים במשטרה כי אווירת השתיקה וההסתרה עדיין קיימת. לדבריהם, שיתוף הפעולה מצד האנשים הסובבים את המשפחה כמעט ואינו קיים. "התסכול גדול, ויש תחושה שנחצו קווים אדומים בכל הנוגע להשתקה והסתרה", אמר גורם המקורב לחקירה, "אחרי תקופה של הידוק שיתוף הפעולה והתקדמות הציבור בעיר הלך צעד גדול אחורה, וכשנסיים עם החקירה נצטרך לראות מה עושים עם זה".

 בשתי הרשימות הקודמות עסקתי בעניינים הלכתיים, שלכאורה אינם קשורים ישירות להתמודדות האפקטיבית עם פגיעות מיניות, שהקורס הזה מתכוון להקנות. אלא שבמציאות להלכות האלה ישנו תפקיד מרכזי בהבנת הדפוסים ההתנהגותיים של קהילות. בכדי להבין את התפקיד שמשחקות הלכות לשון הרע בדינמיקה של הפגיעה המינית יהיה עלינו להיכנס למונחים אחדים מתחום הסוציולוגיה.

בשנת 1893 פרסם הסוציולוג היהודי-צרפתי, אמיל דורקהיים, את ספרו "חלוקת העבודה בחברה", ובו התפיסה היסודית שלו לגבי טבעה של החברה האנושית והתפתחותה. בספר הוא מבחין בין שני סוגים של חברות – חברה שאותה הוא מכנה "חברה מכנית", ולעומתה, חברה מפותחת יותר, המכונה "החברה האורגנית".

בחברה המכנית היחידים חיים תחת תנאים חברתיים זהים, יש להם ערכים זהים. ישנה חלוקת עבודה ברורה, ורק אחדים מבני אותה חברה יש להם תפקידים מנהיגותיים.

מה שמייחד את החברה המכנית היא סולידריות, המבוססת על אחידות. באופן כללי ניתן לומר שהמבנה הזה מאפיין את החברה שלפני המהפכה התעשייתית, אולם, כפי שנראה בהמשך, הוא מאפיין גם מרכיבים בחברה המודרנית.

בחברה האורגנית לא קיימת אחידות. ישנה חלוקה מאד ברורה של העבודה בתחומים שונים. עם זאת, קיימת סולידריות חברתית. זו אינה בנויה על אחידות, אלא על שונות. כל אחד ממלא פונקציה שונה, ויחסי הגומלין בין החלקים השונים בחברה יוצרים את הסולידריות.

דורקהיים טען שחברות בעולם נמצאות במצבי שונים על הציר המוביל מהחברה המכנית לחברה האורגנית. מרכיבים מסוימים בחברה, לדוגמה כל מה שקשור לדת, נמצאים בקוטב המכני. במרכיבים אחרים החברה המודרנית נוטה להיות אורגנית.

הבדל בולט בין החברה האורגנית לחברה המכנית הוא במגמה של החוק. בחברה המכנית החוק כופה אחידות. כולם צריכים להתלבש באופן דומה, להתחתן בתוך הקהילה ועוד. התנהגות הנוגדת את האחידות החברתית נחשבת כהתנהגות סוטה, או חריגה..

אחת הדוגמאות היפות שלו לסטייה חברתית בחברה המכנית היא זו  של מנזרי השתקנים. במנזר השתקנים מי שלא קם בשש בבוקר ומשתחווה נחשב לסוטה. לעומת זאת בחברה אחרת לאף אחד לא אכפת אם מישהו לא קם בשש בבוקר והשתחווה.

ההגדרה של החברה מהי סטייה חברתית עשויה ללמד אותנו דברים אחדים על אופיה של החברה.

כאן אני מגיע להלכות לשון הרע ולפגיעות מיניות. מסתבר כי בקהילות רבות, בעיקר קהילות קטנות וסגורות'  חוק האחידות החברתית תובע שתיקה, בדומה לאותם מנזרי שתקנים (ראו מסגרת). ההגדרה "סטייה חברתית" שמורה לא לפגיעה המינית עצמה, אלא לדיבור עליה. כאשר מדובר בקהילות מן המגזר הדתי הוא החרדי, ניתן היה לחשוב שההגדרה הזו עולה מצו התורה, אולם כפי שהראיתי ברשימות הקודמות, אין מדובר בהגדרה הלכתית, אלא בהגדרה חברתית של "חריגה". התורה רואה דווקא בחומרה את הפגיעה המינית ומתירה לחלוטין את הדיבור עליה ופרסומה. החברה היא זו שעושה את ההיפוך ומגדירה דווקא את הדיבור על הפגיעה המינית כסטייה חברתית, בעוד הפוגע / האנס / הפדופיל צפוי להיחשב כאדם נורמטיבי, או לכל היותר כ"בעל תשובה".

כיצד נוצר ההיפוך הזה?

הסוציולוג אריקסון טוען כי לכל חברה מלבד המרחב הגיאוגרפי והטריטוריה שהיא תופסת, יש גם מרחב תרבותי/ טריטוריה מוסרית. המרחב התרבותי נקבע באמצעות הגבולות את הערכים המוסריים שמגדירים לקהילה את דרך החיים שלה. אריקסון מוסיף כי כל קריאת תיגר על הגבולות התרבותיים מתפרשת על ידי הקהילה כאיום על השלמות התרבותית שלה. קהילה שומרת על הגבולות התרבותיים, על הרדיוס המצומצם של מנהגים וכדומה. מי שחורג מהם מוענש ונתפס כלא מוסרי ומגונה. כשהקהילה מרגישה שסוג מסוים של התנהגות מאיים על ביטחון הקבוצה ועל הזהות התרבותית שלה, היא תנסה למגר את האיום ותגיב בצורה חריפה. ככל שהקהילה מאוימת יותר, סף הסובלנות יורד והמעשה ייחשב לסטייה חמורה יותר.

ובכן, מסתבר כי הקהילות המדוברות חשות מאוימות יותר מחמת הדיבור על הפגיעה המינית בתוכן ופרסומה, מאשר מכך שאנס או פדופיל ימשיך את מעשי הפשיעה המינית בתוכן. מהי מהות האיום? בדרך כלל מדובר בפיצול חברתי נראה לעין. משום מה נראה לקהילה שאם "הכביסה המלוכלכת", כביכול, תצא החוצה, זה יפרק את הקהילה. מאחר שהקהילה, ככל ארגון חברתי, דואגת  בראש ובראשונה לעצם קיומה, היא תדאג ש"הכביסה המלוכלכת" תישאר בפנים. לכן, קהילות רבות מוקיעות את מי שמפרסם את דבר הפגיעה המינית כאדם לא מוסרי, ובהמשך, מתייגות אותו בכינויי גנאי שונים.

התוצאה: היוותרותה של הקהילה רקובה מבפנים ובלתי מוגנת.

הפרדיגמה שאותה אני רוצה להציע כתחליף לפרדיגמה הקיימת (המבוססת בעיקרה על רגשות שאינם רציונליים) היא הפרדיגמה של דורקהיים. דורקהיים טוען כי פשע קיים בכל החברות והוא נורמאלי לגמרי. פשע הוא חלק אינטגראלי מכל חברה בריאה. הוא מסייע ללכידות החברתית ולחוסן החברתי. פשע מבוסס על פעולה שפוגעת ברגשות קולקטיבים חזקים. כדי לחזק את הרגשות האלה הקהילה צריכה לחוות אותם בצורה מוחשית וברורה. הזעם שמתעורר כתוצאה מביצוע הפשע מייצר סוג של דינאמיקה בקהילה שבה התודעה של הפרטים משתלבים ביחד ויוצרות מובן מסוים של מוסר. החברה צריכה את הפשיעה והסטייה בכדי להתקיים. במקום להתייחס לפשיעה כאירוע די-פונקציונאלי יש לקבל אותו כחלק מהגנה על החברה וכאירוע שמבהיר לחברה את הנורמות שלה ואת ערכיה.

דומה כי התייחסות כזו תוביל להתמודדות רציונאלית יותר עם מגפת הפגיעות המיניות, ותקנה לקהילה הן מערכת ערכים ראויה, והן אקלים של מוגנות קהילתית.

שלכם
אודי
"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/

מודעות פרסומת