קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (16)

כתיבת תגובה

מסמך של מוגנות קהילתית

 אתם מכירים את התופעה הזו, שמה שקורה באמריקה מגיע לכאן באחור של כמה שנים?

הנה הדבר הבא, מסמך של קהילה באשר להתייחסותה למי שפגעו מינית (תרגום ואחר כך מקור):

מדיניות בית הכנסת בנוגע למי שעבר עבירות פליליות

קהילת "ישראל הצעיר" של Southfield ("השול"), נחושה בדעתה לספק סביבה בטוחה לכל העושים שימוש במתקניה ושירותיה. בית הכנסת גם מבקש לשמור על כבודו של המוסד וכבוד התורה. בהתאם לכך, בית ההכנסה מאמץ את המדיניות הבאה:

א.      "כיבודים" בבית הכנסת

כולם מוזמנים להשתתף בתפילות ויתפללו עם הציבור. תפקידי הובלה, לעומת זאת, הם כבוד מיוחד (מכאן שמם – "כיבודים"), והם מחולקים בכובד ראש. "כיבודים" אלה כוללים

א.      להיות שליח ציבור ולעבור לפני התיבה,

ב.      לקבל עלייה לתורה,

ג.       או לקבל כל צורה אחרת של כבוד המוענקת בדרך כלל רק על ידי אחד מהגבאים של בית הכנסת, כמו פתיחת ארון הקודש, הגבהה, גלילה, נשיאת ספר תורה, ועוד.

באשר לפשיעה מינית יחולו העקרונות הבאים:

(1) כל אדם שתלוי נגדו כתב אישום בכל סוג של פשיעה מינית, שהעונש האפשרי עליה עולה על 93 ימי מאסר, לא יקבל שום "כיבוד", כל עוד  כתב האישום תלוי ועומד.

(2) אדם שהורשע בכל עבירה של פשיעה מינית, שהעונש האפשרי עליה עולה על 93 ימי מאסר, לא יקבל שום "כיבוד", כל משך תקופת התנאי (בארה"ב נהוג להתנות שחרור בכך שאותו אדם לא יעבור עבירה כלשהי במשך פרק זמן מסוים), או במשך חמש שנים מיום גזר הדין, התקופה הארוכה מבין השתיים.

(3) מדיניות זו תתפרש באופן המעדיף את כבוד התורה על כבוד הנאשם או המורשע.

ב.       כניסה לשטח בית הכנסת

כולם מוזמנים להשתתף בתפילות ולהתפלל עם הציבור. עם זאת, מי שהסתבכו בפשיעה מינית אינם רשאים לשוטט בשטחי בית ההכנסה או בחדרים הסמוכים לו, ללא הגבלה. אדם שהואשם בכל עבירת מין שהיא (כל עוד כתב האישום תלוי ועומד), או אדם שהורשע בעבירת מין כלשהי (כל משך תקופת היותו "על תנאי" לכל עבירה שהיא, או במשך חמש שנים ממועד המשפט, הארוך מביניהם), וכן מי שנדרש להירשם במרשם עברייני המין, כל עוד דרישת הרישום בתוקף (בארה"ב יש רישום של עברייני מין, המאפשר להישמר מפניהם):

(1) לא ייכנס לחדר המשחקים של הפעוטות, לחדר הנוער, או לכל מקום אחר המיועד באופן ספציפי לשימוש של קטינים (גם אם הייעוד לקטינים הוא על בסיס זמני);

(2) לא יהיה מעורב בכל פעילות עם פעוטות, פעילות בחדר נוער, ופעילות בכל מקום אחר המיועד במיוחד לשימוש על ידי קטינים (גם אם הייעוד הוא על בסיס זמני);

(3) לא ילך לשום מקום בבית ההכנסה שלא בלוויית מבוגר שאינו מוגבל באופן דומה במדיניות זו.

הפרה של מדיניות זו, תביא את הנאשם / המורשע להיות מסולק מבית הכנסת. על הפרה מעין זו, נשיא בית הכנסת יפתח בהליכים משפטיים, במידת צורך, בכדי למנוע מאותו אדם להיכנס לשטחי בית הכנסת.

 

Shul Policy Regarding Criminal Offenses

 

            Young Israel of Southfield (“the shul”), is determined to provide a safe environment for all who make use of its facilities and services.  The shul also seeks to preserve the honor of the institution and the Torah.  Accordingly, the shul adopts the following policies:

A.    Shul kibbudim

All are welcome to attend services and daven with the congregation.  Leadership roles, however, are special honors (“kibbudim”) that are not lightly dispensed.  These kibbudim include leading the congregation in tefilah, receiving an aliyah to the Torah, or receiving any form of honor that would normally require one of the shul’s gabbaim to distribute (e.g. [and without limitation to these particular examples], opening the Aron HaKodesh, hagbhah, glilah, carrying a sefer Torah).  The following principles apply:

(1)   No person accused of any crime carrying a possible penalty in excess of 93 days incarceration shall receive any kibbud, for as long as the charge(s) remain(s) pending.

(2)   No person convicted of any crime carrying a possible penalty in excess of 93 days incarceration shall receive any kibbud, for as long as that person is on probation to any court, or for five years from the date of sentence, whichever is longer.

(3)   This policy should be construed in a manner favoring the dignity of the Torah over the dignity of the accused or the convicted.

B.     Shul access

All are welcome to attend services and daven with the congregation.  However, those who are entangled in sex-crime proceedings are not at liberty to wander the shul or its premises without restriction.  A person accused of any sex crime (for as long as the charge[s] remain[s] pending), a person convicted of any sex crime (for as long as that person is on probation to any court, or for five years from the date of sentence, whichever is longer), and a person required to register on the Sex Offender Registry (for as long as that registration is required to be in effect):

(1)   Shall not enter the toddler room, youth/teen room, or any other place specifically designated for use by minors (even if that designation is on a temporary basis);

(2)   Shall not be involved in any activities in the toddler room, youth/teen room, or any other place specifically designated for use by minors (even if that designation is on a temporary basis);

(3)   Shall not go anywhere in the shul unless accompanied by an adult who is not similarly restricted by this policy.

Violation of any of these policies shall result in the accused/convicted being banned from the shul.  Upon such violation, the shul President shall institute legal proceedings, if necessary, to enjoin that person from entering shul property.

שלכם
אודי
"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.c

קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (15)

כתיבת תגובה

על פגיעות מיניות והורות פעילה

הרשימה הקודמת עסקה בהצהרת משימה קהילתית. אך בסופו של דבר, אבן הבניין של הקהילה היא הפרטים שבתוכה. אם אתם מעדיפים לצמצם את אחריותכם למעגל המשפחתי, הרשימה הזו היא עבורכם.

"באחד מימי שישי הילדים יצאו לבד החוצה, באופן חריג", מספרת אם לילדים שנפגעו בשכונת נחלאות בירושלים. ימי שישי, יש לציין, מועדים לפורענות, כי האימהות טרודות בהכנות לשבת. "הילדים שלי סיפרו שהוא חיכה להם בחוץ, הוריד להם את התחתונים ונגע בהם. הם חזרו הביתה ואמרו: 'מישהו עשה לנו משהו לא צנוע'. רצתי החוצה וראיתי אותו. שאלתי אותו: "אתה ראית מישהו או משהו?" הוא הניד בראשו לשלילה, ובזה זה נגמר. חודשים הם לא אמרו לי שזה הוא, עד שהוא נעצר. רק אז הם סיפרו".

אחד התחומים שבו אנחנו מאד רוצים לקוות שהכול בסדר ושהכול ימשיך להיות בסדר, גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מה לעשות בתחום הזה, זה תחום הפגיעות המיניות.

יש משהו פאסיבי וקצת תמים בתקווה הזו שלא יקרה לילד שום דבר רע. בסופו של דבר החיים מורכבים, וישנם איומים כאלה ואחרים, וכדאי להתכונן אליהם מראש. לרובנו יש פוליסת ביטוח רכב, ופוליסת ביטוח חיים. זו צורה של ניהול סיכונים. אנחנו לא ממתינים עד שיקרה משהו, אלא מכינים תשתית לטיפול בסיכון אפשרי. תחום הפגיעות המיניות הוא בהחלט אחד התחומים שכדאי שנהיה בו מתוכננים מראש, שנכין תשתיות חינוכיות למניעת הפגיעה, ושננהל את הסיכונים האפשריים בצורה מושכלת.

הניהול הזה מחייב אותנו כהורים לעבור מהורות פאסיבית, כזו המקווה שהכול יתנהל על מי מנוחות להורות פעילה, המקדמת סיכונים אפשריים בעיניים פקוחות.

מומלץ שתשומת הלב שלנו כהורים תתרכז בשני תחומים עיקריים:

  1. הקניית תפיסת עולם שתהפוך את ילדינו ל"קשים להשגה" לפוגעים פוטנציאלים.
  2. שמירה פעילה.

מהם המרכיבים בחינוכו של ילד שעשויים להפוך אותו לקשה להשגה?

ראשית, אין ברירה, צריך לדבר עם הילדים שלנו על התופעה של אלימות מינית, לומר להם שיש ילדים, או מבוגרים שפוגעים בגוף שלהם לא רק באמצעות מכות, אלא באמצעות פגיעה באברים המוצנעים. זה נכון בכל גיל, וזה נכון לבנים ולבנות כאחד. אין לילד שום אפשרות להתגונן מתופעה שהוא כלל לא מודע אליה, ולכן אין שום אפשרות אחרת אלא לספר על התופעה הזו, גם במחיר אובדן התמימות. תמורת המחיר הזה אנחנו מרוויחים יצירת שפה של אמון עם ילדינו, שפה שבה "הכול על השולחן".

לאחר שהילד מכיר את התופעה, עליו לדעת שהגוף שלו הוא שלו. הוא גם צריך להיות מסוגל לומר את זה. איך אנחנו מייצרים אווירה כזו שבה ברור לו שהגוף שלו הוא שלו? אנחנו נאמר לו את זה שוב ושוב, אבל בנוסף לכך, גם אנו, כהורים, צריכים לכבד את העיקרון הזה. כשאני לוקח את הבן שלי לבריכה ומקפיץ אותו למעלה ולמטה, אשאל אותו מידי פעם: זה נעים לך? אולי זה מפחיד אותך? אולי זה גבוה מידי? כך גם כשמדגדגים אותו, וכן, גם כשסבא רוצה נשיקה. אם הגוף שלו הוא שלו, המשמעות היא שהוא מחליט לבדו מה נעים לו ומה לא. ייתכן שיהיו לזה מחירים של אי נעימויות, אבל תאמינו לי, זה שווה את זה.

המרכיב השני הוא "בלי סודות". מדובר בעיקר ביצירת אקלים, לא בקביעת חוקים. אנחנו מעוניינים ליצור עם ילדנו מגיל קטן מערכת של אמון כזו שבה הוא ידע שהוא יכול לספר לנו הכול. התגובות שלנו תמיד תהיינה מכילות ומעצימות. אנחנו לא נכעס עליו. אנחנו תמיד נפרגן לו ונחמיא לו, או אולי ננחם אותו. הוא תמיד ירגיש טוב יותר לאחר שסיפר. אקלים כזה של אמון יהפוך אותו לילד שמספר. וגם כאן, הוא צריך להיות גם מסוגל לומר שהוא ילד שמספר הכול להורים. זה בסדר שיש לילד או לילדה  דברים שהם שומרים לעצמם, אבל כשהילד מרגיש קבלה וכבוד יש סיכוי רב יותר שהוא יצליח לספר שניסו לפגוע בו, או שעשו לו משהו לא נעים.

שני המרכיבים האלה יהפכו את הילד שלכם ל"קשה להשגה". מחקרים מראים שפדופילים נוטים להתרחק מילדים אסרטיביים, ילדים שיודעים לומר: "הגוף שלי הוא שלי ואסור לך לנגוע בו", או מילדים שאומרים שיספרו להורים מה הוא עשה להם.

נוסיף, שילדים שיש להם קשיים חברתיים, ביישנות יתר, חוסר ביטחון עצמי וכדומה, עלולים להיות פחות אסרטיביים, מה שמעמיד אותם בסיכון גבוה יותר. מומלץ מאד לטפל בקשיים האלה, כדי להפוך אותם לפחות פגיעים.

התחום השני הוא השקעה הורית בשמירה על הילדים, פשוט כפי שזה נשמע – קשר עין עם הילדים בגן המשחקים, דלתות פתוחות בבית וכן הלאה. לאחרונה מדברים הרבה על הסיכונים ברשת האינטרנט. זה סיכון אחד שצריך לשמור מפניו. אך מעבר לכך צריך לדעת שפדופילים אינם אנשים ווירטואליים. הם אנשים ממשיים. את הפגיעות הקשות יותר הם יבצעו במפגש פיסי. נסו להיכנס לראש שלהם. היכן הם עלולים לנסות לפגוש את הילדים שלכם? גבר התחיל לעבוד במתחם של ילדים, במשרה שבדרך כלל מוחזקת בידי נשים? זו נורה אדומה. גבר מסתובב בגן המשחקים בשכונה מבלי שהוא משגיח על אף אחד? זו נורה אדומה. זה שווה אפילו צלצול למשטרה. חשבו פעמיים לפני שאתם הולכים לישון אחר הצהריים ומשאירים את הילד לבד. ישנם מקומות וזמנים מועדים לפורענות, ושעות שההורים ישנים הן אחד הזמנים הללו.

שני התחומים האלה, גיבוש האישיות של ילדיכם ושמירה ממשית עליהם אמורים לשפר את המוגנות של הצאצאים. זו עדיין אינה מוגנות הרמטית, אבל זו התחלה.

עכשיו המחיר. הזכרנו כבר את אובדן התמימות של הילד, כמחיר הכרחי. אך מעבר לכך, השקעה מסוג זה דורשת משאבים. שמירה על הילדים דורשת זמן וגם פיתוח נוסף של המודעות לאחריות ההורית. גם תשומת לב להרגלי המחשב שלהם דורשת זמן וריכוז. יצירת מערכת יחסים של אמון גם היא דורשת הפקדות בחשבון האמון המשפחתי. היא דורשת גם משאבי נפש רבים שלכם. יש לכם סדר יום. הוא כבר מלא. תצטרכו להוציא ממנו משהו בכדי ליישם את ההצעות האלה. ויחד עם זה, אנחנו המשענת האולטימטיבית של ילדינו. אנחנו שם בשבילם תמיד, והידיעה הזו מקילה עלינו לפנות מקום לדבר החשוב מכול, המוגנות שלהם.

שלכם
אודי
"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.c

קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (14)

כתיבת תגובה

הצהרת משימה קהילתית

ברשימות הקודמות הערתי, שהתופעה של השתקת פגיעות מיניות נובעת מהמוטיבציה לשמור על הדימוי של המגזר או של הקהילה כ"נקי" מפגיעות מיניות. הניסיון להגן על דימוי שהוא מצג שווא הוא בבחינת "עבירה גוררת עבירה". מצג השווא כשלעצמו הוא אתיקה שקרית, והניסיון להגן עליו הוא כמובן נדבך נוסף במהלך השקרי.

סטיבן קובי, בספרו שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד, מבחין בין "האתיקה של האישיות" לבין "האתיקה של האופי". הראשונה עוסקת בעיקר בתדמית. אנשים מנסים לייצר דימוי כזה ואחר באמצעות איש יחסי ציבור. זה בולט מאד בתקופת בחירות, אבל גם בימים רגילים פוליטיקאים מעסיקים אנשי תדמית. התדמית הזו לעתים קרובות חלולה. היא עלולה לקבל את הצורה הזו:

"אנו נתקלים היום בטיפוס המתנהג כאוטומט, זה שאיננו מכיר ואיננו מבין את עצמו, והאדם היחיד שהוא מכיר הוא אותו אדם שהוא עצמו היה אמור להיות, אדם שגיבוב חסר משמעות משמש לו במקום שיח מתקשר" (אריך פרום).

המשמעות האמתית של יצירת תדמית המנותקת מהאופי הפנימי היא ניסיון לקיצור דרך, תוך הצגת מצג שווא, לשם השגת רווחים כאלה ואחרים. הסיבה לכך ש"אתיקת האישיות" אטרקטיבית היא המחשבה שמדובר בפתרון מהיר וקל להישגים. האתיקה הזו מתאפיינת אם כן בתנועה מבחוץ כלפי פנים, מן הדברים שאני רוצה להשיג ליצירת תדמית שתהווה אמצעי להשגתם. הניסיון מעיד כי לטווח ארוך השיטות המבוססות על האתיקה הזו אינן מביאות לתוצאות המקוות. הן אכן מתאימות לימי בחירות, מפני שמדובר בתהליך קצר מועד, אך הן נכשלות כאשר נדרש ניהול מדיניות ארוכת טווח.

הדימוי הקהילתי, הטפיחה העצמית על השכם, ההתבוססות בחשיבה "כמה אנחנו מעולים" הקיימת בקהילות אחדות, כמו גם ערבי הצדעה למיניהם, כולם ביטויים של האתיקה של האישיות – התמכרות לדימוי. התקווה היא שהתדמית תביא להערכה של הקהילה או של המגזר מצד מי שאינם משתייכים אליו, ותמיכה במטרותיו. מגזרים שונים יכולים להעיד כי לאחר שנים של הליכה עם האתיקה של האישיות, התוצאות המקוות לא הושגו. קהילות סגורות כיום אינן זוכות להערכה מיוחדת. יתר על כן, הן נתפסות פעמים רבות כמקום לא מפותח מבחינה מוסרית.

סטיבן קובי מציע ל"אתיקת האישיות" פרדיגמה חלופית, אותה הוא מכנה "אתיקת האופי". אתיקת האופי היא תפיסת עולם שנעה מן העקרונות הפנימיים כלפי חוץ. אני עושה דברים לא מפני שאני רוצה להשיג משהו. אני פשוט מבטא את העקרונות שלי, במציאות הממשית.

אפשר לדבר על העקרונות של צדק, יושר, יושרה, מניעת עוול, שלום וכן הלאה, אך המבחן הוא מבחן התוצאה. המציאות אינה משקרת. כאשר נוקטים ב"אתיקת האופי" פירושו של דבר שאנחנו כותבים לעצמנו "הצהרת משימה קהילתית", אודות האופן שבו העקרונות שלנו יבואו לידי ביטוי.

בכדי להסביר את חשיבותה של הצהרת המשימה, אשווה אותה לתקנון של אחד הקיבוצים החילוניים, שהתפרסם ברשת:

נוהל פעולה באירוע הטרדה או פגיעה על רקע מיני  (צוות אד-הוק) 

  1. במקרה של אירוע הטרדה מינית או פגיעה על רקע מיני בקיבוץ,  אשר מעורב/ת  בו חבר/ה קיבוץ, תושב/ת או שכיר/ה העובד/ת בקיבוץ, רכז הצוות האחראי על תחום ההטרדה המינית יפנה למנהל הקהילה  וביחד יקימו  צוות אד הוק לצורך הטיפול באירוע.
  2. הצוות מתחייב לפעול בהתאם לחוק.
  3. הצוות יעבוד עם ממשקים לגורמים מוסדיים פנים קיבוציים בהתאם לצורך –  מזכירות הקיבוץ ; רשות הרווחה; ועדת ייעוץ;  רשות החינוך;  מקום עבודה;  קבוצת הגיל ואחרים.
  4. הצוות יחליט האם, כיצד ומתי ליידע את הציבור בדבר האירוע ודרכי הטיפול.

תפקיד הצוות

  1.  להוות כתובת למתלוננ/ת/נפגע/ת – כולל הקשבה, תיעוד, תמיכה מקצועית (משפטית ונפשית) וליווי אישי.
  2. להוות כתובת למואשם/ת/פוגע/ת – כולל הקשבה, תיעוד, תמיכה מקצועית (משפטית ונפשית) וליווי אישי.
  3. להפנות לטיפול בהתאם לבחירת ולהחלטת הנפגע/ת.
  4. לשמור על כבוד הנפגע/ת תוך שמירה על סודיות וצנעת הפרט. (ערוב מינימום גורמים).
  5. להוות כתובת למעגלי נפגעים נוספים: משפחה, חברים.
  6. ללוות את מהלכי הטיפול במעגלי הפגיעה השונים, ולפי הצורך לפנות ולהפנות לגורמים חיצוניים.
  7. בהתאם למצב ולצורך – להביא לחשיפת התלונה בפני הפוגע /ת המואשם/ת.
  8. להביא לחשיפת המקרה לציבור באופן מבוקר.
  9. להוות כתובת לצורך טיפול בפגיעה במסגרת הקיבוצית: איחוד כל המשאבים לצורך טיפול מיטבי, מתן פתרון מקצועי, משפטי וחברתי לקהילה.

ראשית, עצם העובדה שנוהל כזה נכתב והתפרסם מעיד שנעשו צעדים בכיוון הנכון. יש לי מספר השגות על הנוהל, אך לעת עתה לא אעסוק בכך.

הנקודה שבה אתמקד היא ההבחנה בין "נוהל" לבין "הצהרת משימה". כאשר נכתב נוהל, ישנה הנחה נסתרת שהנוהל יתבצע מעצם כתיבתו. הניסיון בשטח אינו מאשר את ההנחה הזו. מי שאמורים לבצע את הנוהל הם אנשים. הביצוע תלוי ברמת המחויבות שלהם לעניין. יש קהילות עם נוהל מפורט ואופטימלי, שבשעת מבחן כשלו. אחרות, עם נוהל פחות מפורט, אך עם מחויבות לעקרונות הצדק ומניעת העוול, פעלו כראוי.

לכן, לאחר שקהילה נפרדת מן האתיקה של התדמית, ובוחרת בחלופה – "האתיקה של האופי", אם ברצונה לטפל באופן אפקטיבי במוגנות הקהילה מפני פגיעות מיניות, עליה לנסח "הצהרת משימה קהילתית". ההצהרה המתחילה בעקרונות שאליהם הקהילה רואה את עצמה כמחויבת, ומסתיימת בפעולות שאותן הקהילה תנקוט, בהקשר הזה.

הצהרת משימה עשויה להיראות כך:

  • הקהילה תהיה מקום שבו יוכלו חבריה למצוא שלווה ומוגנות, ערכים ואפשרויות ליוזמות חיוביות.
  • כל אחד מבני הקהילה רואה את עצמו מחויב למוגנות של כל בני הקהילה האחרים – ילדים, נשים וגברים.
  • לא נהיה משועבדים לתדמית קהילתית המנותקת מן המציאות. נרשה לעצמנו להציף את המציאות, קשה ככל שתהיה.
  • הקהילה רואה את עצמה מחויבת לטיפול מיטבי בפגיעות מיניות בתוכה, בתוך המשפחה (אחת מכל שבע נשים סבלה מהתעללות בתוך המשפחה, בלי קשר לאופי הקהילה) ומחוץ לה.
  • ככל שהדברים אינם חורגים מתחום האוטונומיה שלה, הקהילה רואה את עצמה מחויבת לתפקיד המלכות בישראל, כפי שמגדיר אותו הרמב"ם (הלכות מלכים, ד, י): "ובכל יהיו מעשיו (של המלך) לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו… למלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים".
  • הקהילה תנהג על פי עקרונות חוק המגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, תשס"ה-2004. הסיכונים יוגדרו על פי חוות דעת המטפל של הנפגע/ת, מבלי שלפוגע/לתוקף תהיה הזכות להבעת עמדה.

אם אתם מנהיגי קהילה, או נמצאים בעמדות שבהן יש לכם השפעה על הובלת הקהילה, הצעד הבא שלכם בהקשר הזה הוא לנסח את הצהרת המשימה שלכם. בהצלחה.

שלכם
אודי
"הרב של הנפגעים"

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.c