קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (24)

ברשימה הנוכחית אציג באופן כללי את מה שמכנה ג'ין שארפ "אסטרטגיה רבתי.

מה כוללת אסטרטגיה רבתי?

אסטרטגיה רבתי כוללת שני מרכיבים מרכזיים:

א.      את שיקולי הדעת של צדקת הדרך,

ב.      בחירת שיטת הפעולה שיש לנקוט (למשל, מאבק בלתי אלים, פוליטיקה קונבנציונאלית) וכיצד יושג היעד,

האסטרטגיה רבתי מתייחסת לאופן בו המאבק עצמו מתקשר להשגת היעדים שבשמם מתנים את המאבק. באופן כללי, בכדי להחליט על אופן המאבק, עלינו להגדיר תחילה על מה אנחנו נאבקים. נבחן אפוא על מה מתנהל המאבק. ניישם זאת על הנושא שלנו – התמודדות עם פשיעה מינית בקהילה.

באתר מרכזי הסיוע מוגדרת תקיפה מינית כך:

"תקיפה מינית הינה פשע אלים שמטרתו להשפיל, לבזות ולהפגין כח ושליטה, ולרוב אינה נובעת מהפרעה נפשית או מדחפים מיניים בלתי נשלטים.

תוקפים אינם ניחנים בדרך כלל בכוחות פיזיים מיוחדים, כמעט תמיד אינם נזקקים להפעלת כוח ו/או שימוש בנשק. לעומת זאת, התוקף מצליח ליצור סביבה של אימה, הפחדה, איום ושיתוק.

כל אדם יכול להיקלע לסביבה כזאת בשלב מסוים של חייו, ללא קשר למראהו ולכוחו הפיזי".

אם מטרתו של התוקף היא יצירת סביבה של פשיעה מינית, הרי שהשתיקה של קהילה נוכח תקיפה מינית בתוכה הופכת את הטריטוריה הקהילתית לסביבה של פשיעה מינית – סביבה של אימה, הפחדה, איום ושיתוק. מי שחושב לטווח קצר עושה בדרך כלל את השיקול שאם הוא לא יתערב יהיה לו שקט בחיים. לטווח ארוך יותר השיקול הזה מתברר כשגוי. פחד ושתיקה בדרך כלל יביאו את הפשע אליך הביתה.

היעד של המאבק הוא אם כן הפיכת הטריטוריה הקהילתית לסביבה לא אלימה, סביבה שאין בה פחד לדבר, להסתובב, ילדים ונערות אינם מרגישים מאוימים להסתובב בה לא בגלל תמימותם, אלא מפני שאין להם ממה לחוש מאוימים.

את היריב ניתן לחלק לשתי קבוצות:

ראשית, מי שנוקט דפוס התנהגות של פשיעה מינית, שכאמור, בממוצע יוצר עשרות קורבנות. שנית, מי שתורם להשתקה, וממילא ליצירת סביבה של פשיעה מינית, סביבה שאינה מוגנת בפועל, ועל כן גם מקרינה תחושת חוסר מוגנות. מכאן נגזרת בחירת שיטת הפעולה.

בחירת שיטת הפעולה

אדגים את אופן בחירת שיטת הפעולה באמצעות אחד הפרויקטים שכבר פועלים במציאות הישראלית – "עיר ללא אלימות".

"עיר ללא אלימות" הוא פרוייקט המבוסס על תיאוריה קרימינולוגית המכונה "תאוריית הפיקוח". על פי התיאוריה הזו הסיבה לכך שאנשים אינם פושעים היא רמות שונות של פיקוח. הפיקוח הוא בחלקו פיקוח עצמי, בחלקו פיקוח של הסביבה הקרובה – משפחה, קהילה, עיר – ובחלקו פיקוח ארצי. הפיקוח הקרוב יותר, העירוני, נמצא אפקטיבי יותר מזה הארצי, ומכאן צמח הרעיון להגדיר את הפיקוח על הפשיעה ברמה העירונית.

תפיסת העבודה של "עיר ללא אלימות" היא התמודדות מערכתית ברמה העירונית עם תופעות שונות של אלימות תוך זיהוי מכנים משותפים לאלימות ומתן פתרונות לכל אחת מהתופעות. תהליך זה מתבצע באמצעות הקמת מערך עירוני מקיף, מתואם ואפקטיבי בראשות ראש הרשות המקומית, המגייס את כל המערכות המתמודדות עם הנושא  – חינוך, משטרה, רווחה ובריאות – ופועל בשותפות רחבה ככל שניתן לצמצום אירועי האלימות בעיר.

התוכנית מתמקדת בחמישה תחומי פעילות מרכזיים הפועלים ברמה העירונית, ומייצרת שיתופי פעולה רוחביים ביניהם, המבוססים על ראייה הוליסטית ואינטגרטיבית של התמודדות בבעיית האלימות. אסטרטגיית הפעולה בכל אחד מהתחומים נגזרת מתהליך אבחון ולימוד יסודי של המאפיינים והצרכים הייחודיים של כל יישוב.

נערכות פעולות בתחום החינוך כולל ליווי תלמידים במערך ההסעות. נערכות פעולות בתחום הפנאי, כולל הפעלת מגרשי ספורט אל תוך הלילה. בנוסף מבצעות פעולות בתחום האכיפה והמניעה על ידי הצבת מצלמות אבטחה וסיורים. פעולות בתחום  הקהילתי כוללות את קידום המסר של אפס סובלנות לאלימות.

כשננסה לזהות את הנחות היסוד של האסטרטגיה הזו, נוכל לראות שהנחות העבודה הן:

א.      רוב הפשע נובע מכך שלפושעים אין מה לעשות בזמנם הפנוי.

ב.      חינוך והסברה הם אפקטיביים בהקשר של פשע שנובע מתרבות הפנאי.

ג.       בשוליים יש לגבות את החינוך וההסברה באכיפה ומניעה.

כשאנחנו עוברים לפשיעה מינית, כל ההנחות האלה אינן תקפות. הפשע אינו נובע מזמן פנוי, אלא מדפוס התנהגות אלים, או פדופילי, חינוך והסברה אינם אפקטיביים בהקשר הזה, ורשויות האכיפה מגלות אוזלת יד מחפירה בטיפול בפשיעה המינית. נוסף לכל אלו, רוב אנשי הקהילה חסר את האומץ להתמודד עם התופעה ועל כן ההנחה הבסיסית של תאוריית הפיקוח אף היא אינה תקפה.

שיטות הפעולה שייבחרו יהיו לכן שונות.

א.      המסרים שיקודמו על ידי הסברה הם:

•  "פרסום והוקעה מכסימליים של התוקף", כולל שימוש באמצעי התקשורת.
• "אפס סובלנות להשתקה".
• סביבה של "אומץ מופגן" מצד מי שמסוגל לכך.
• עידוד מותקפות נוספות, בין של התוקף המדובר ובין של תוקפים נוספים הקיימים בקהילה (כולל בתוך המשפחה), לספר את סיפור התקיפה.

ב.      איסוף נתוני התקיפה, בהנחה שהמספר הסביר שאליו נגיע הוא עשרות קרבנות לכל תוקף (כך עולה מעדויות שונות ומסטטיסטיקות).

ג.       שיתוף מרכזי הסיוע בהקמת קבוצות תמיכה לנפגעות, וטיפול פרטני למי שתרצה.

ד.      היעזרות במרכזי הסיוע בהחלטה האם להגיש תלונות במשטרה.

אחרי שגיבשנו את האסטרטגיה רבתי כולל דרכי הפעולה, זה הזמן לגבש את האסטרטגיה של המאבק. על כך ברשימה הבאה.

שלכם

אודי

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/