קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (22)

שיטות של מאבק בלתי אלים בתקיפות מיניות בקהילה

איך נוקטים מאבק אפקטיבי בלתי אלים?

ברשימה הקודמת עמדתי על כך שבשונה מן ההליך הפלילי, שם העימות מתרחש בין המדינה לבין עבריין המין, ומבחינת המדינה הוא עימות לא עקרוני, הרי שבמסגרת הקהילה או הישוב מתנהל "עימות חריף" בין עבריין המין לבין קרבנותיו. עימות חריף אף פעם לא ייפתר באמצעות פשרה, גישור, או צדק מאחה. הוא דורש הכרעה.

לפני שאמנה את השיטות המקובלות למאבק בלתי אלים הננקט ב"עימות חריף", חשוב לציין את העיקרון היסודי של המאבק הזה. העיקרון הוא לא להגיע לידי עימות ישיר עם היריב. הדוגמה הידועה היא הטקטיקה הרוסית נגד נפוליאון. על המאבק להתנהל באותם מקומות שבהם היריב אינו מסוגל להגיב.

שלוש שיטות עיקריות ננקטו במהלך ההיסטוריה הרחוקה וגם הקרובה, בכדי לנסות להכריע עימותים חריפים באופן בלתי אלים. המאבקים הללו נכשלו לעתים,  כשם שמאבקים אלימים נכשלו, ועם זאת פעמים רבות הם נחלו הצלחה.

השיטה הראשונה היא מה שמכונה "מחאה סימבולית". המחאה יכולה להתבטא בצורת מצעד, משמרת מחאה, לבישת צבעים מסוימים וכדומה. בתקופה שקדמה לגירוש גוש קטיף נקטו המתיישבים ותומכיהם בשיטה הזו, שבגללה כונו "הכתומים". המאבק כידוע נכשל, אולם הוא לא נכשל בגלל חוסר היעילות של השיטה, אלא בגלל שגיאה יסודית יותר – התפיסה שמאבק בלתי אלים עשוי להצליח רק באמצעות "המסת ליבם של המדכאים"' בניסוחו של שארפ. הטעות הזו באה יותר מאוחר לידי ביטוי בדבריהם של דוברים אחדים של המתיישבים שדברו על כך ש"לא הצלחנו להתנחל בלבבות". התפיסה הזו הובילה לעימות ישיר על הלבבות, כאשר המתיישבים מנסים להמס את הלבבות של החיילים בעוד הפסיכולוגים הצהליים והמפקדים עובדים על הקשיית הלב. בעימות הישיר הזה היה יתרון לגורמים הצבאיים, הן בתחכום של האמצעים הפסיכולוגיים שננקטו, והן בארסנל הסנקציות הישירות שבכוחו של מפקד להפעיל על חייל, ועל כן המאבק נכשל.

השיטה השנייה למאבק בלתי אלים היא אי שיתוף פעולה עם היריב ותומכיו. זה יכול להיות חרם צרכנים, מרד מסים ועוד.

השיטה השלישית היא שיבוש והפרת הפעולה השגרתית של המערכת. אחת הדוגמאות הבולטות היא בשדה החינוך, שם המגזר הציוני דתי משופע במוסדות חינוך שקמו מתוך מאבק בלתי אלים בדרך פעולה של בית ספר קיים.

איך כל זה מתקשר למאבק אפקטיבי בתוקפים מינית?

כל השיטות האלה ניתנות ליישום במאבק פנים קהילתי בתוקפים מינית. המטרה העיקרית של כל תוקף היא להשתיק את הנפגעים. להמשיך להיחשב בעיני הקהילה כאדם נורמטיבי, או כמשפחה נורמטיבית, על אף הסטייה החמורה. הרמן משרטטת דפוס של סדרת התנהגויות אופייניות שהיא פועל יוצא של המוטיבציה הזו:

"התוקף המבקש להשתמט מאחריות על פשעיו, עושה כל מה שביכולתו לעודד שכחה. סודיות ושתיקה הן קו ההגנה הראשון שלו. אם לא עולה הדבר בידו הוא תוקף את אמינות קורבנו.

אם אין הוא יכול להשתיקו לגמרי, הרי הוא יכול להבטיח שלא יהיו לו שומעים. לצורך זה הוא מגייס מערך מרשים של טיעונים, החל בהכחשה צעקנית וכלה ברציונליזציה אלגנטית ומתוחכמת מאין כמוה. אחרי כל מעשה זוועה צפויות להישמע אותן התנצלויות מוכרות: הדבר לא קרה; הנפגע משקר; הנפגע מגזים; הנפגע הביא זאת על עצמו; ועל כל פנים הגיע הזמן לשכוח את העבר ולהתקדם הלאה" (טראומה והחלמה)

באופן כללי ניתן להבחין כאן בשתי אופציות פעולה של התוקף. האחת – השתקה של התקיפה המינית ושל כל מי שמעז לדבר עליה. זה נעשה באמצעות "הרדמה" של אנשי הקהילה, כאשר מספרים להם ש"העניין בטיפול של אנשי מקצוע", וזה נעשה גם באמצעות קשרים במשטרה, ובקשה של "טובה אישית" מהחבר השוטר שיתקשר לפלוני ויציע לו "עצה ידידותית" לרדת מהעניין.  כאשר האופציה הזו לא פעלה, עוברים התוקף ותומכיו ל"תכנית ב". זו כוללת דה-לגיטימציה של הקרבן, דה-הומניזציה ומוסר כפול, במובן של הפיכת התוקף לקרבן, תוך התעלמות מן הקרבנות האמתיים.

חשוב להכיר במציאות. כמעט בכל תקיפה מינית הקהילה נחצית לשניים. האנשים הכוחניים יותר בקהילה יתמכו בפוגע או באנס. הם יתרצו את התמיכה הזו באופנים שונים, אבל ביסוד התמיכה נמצאת אהדה להתנהגות תוקפנית. האנשים המוסריים יותר יתמכו בנפגעת. מאחר שרמה מוסרית גבוהה איננה נוטה ללכת יחד עם כוחנות, לא מומלץ לנסות לפעול באמצעים כוחניים. הקו המנחה במאבק בדפוסי ההתנהגות שתוארו, המאפיינים את התוקף ואת תומכיו, הוא לעשות פשוט להפך.

איך עושים את זה בשיטות שתוארו לעיל?

אם התוקף ותומכיו מבקשים סודיות ושתיקה, על המתנגדים לדאוג לכך שהתקיפה תהיה על סדר היום הציבורי. אם נבחר ב"מחאה סימבולית" נוכל לעשות זאת באמצעות ענידת צמידים ירוקים שעליהם כיתוב: "אנחנו מאמינים לנפגעים". אפשר לארגן ימי עיון על תקיפה מינית, המיועדים למי שמעוניינים לבער את התופעה. אפשר גם להדביק סטיקרים על המכוניות עם הכיתוב הזה.

אם נבחר לפעול בשיטה השנייה, "אי שיתוף פעולה", שיטת הפעולה תהיה מותאמת לתפקידו של התוקף ותומכיו. אם הוא איש עסקים, לא נשתף איתו פעולה במישור העסקי. אם מדובר באיש פוליטי, נתמוך במתנגדיו, ואם מדובר באיש דת, לא נשתתף בדרשות שהוא נושא.

במסגרת השיטה השלישית – "שיבוש והפרה של פעולת המערכת" – ניתן להקים מוסדות חברתיים חדשים בקהילה, בהם ישותפו רק מי שמגנים בקול רם תקיפות מיניות. אפשר ליזום "מניין" חלופי, למי שבעיניכם ראוי להצטרף למניין. אם מוסדות יישוב משתפים פעולה עם השתקת התקיפה אפשר להקים וועדות חלופיות, וכך הלאה. כנגד הדה-לגיטימציה שעושים לנפגעות ניתן לערוך לתוקף משפט מבויים, שבו יעלו עדים ויעידו על הפעילות שלו להשתקת תקיפותיו, ובסופו יינתן גזר דין שיפורסם.

כל הצעדים הללו הם צעדים שאינם מתעמתים ישירות עם התוקף והמחנה האוהד אותו, ועם זאת, יש בכוחם להכריע את המאבק מבחינה מוסרית, ולגרום לעזיבת התוקף את הקהילה, כך שקרבנותיו לא יאלצו להיתקל בפרצופו המאיים והמחייך בין השבילים.

שלכם

אודי

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/

קורס מקוון – התמודדות אפקטיבית של קהילות עם פגיעות מיניות (21)

עימות שאינו ניתן לגישור

על פי ג'ין שארפ, אנחנו מבחינים בין שני סוגים של עימותים: ישנם עימותים שניתן ליישב אותם בדרכים "עדינות" של פשרה, פיוס, גישור וכדומה. כך הוא בעימותים הנוצרים בעקבות מחלוקת בנושאים שאינם יסודיים לאף אחד מן הצדדים. אחד הצדדים יזם את העימות מתוך תפיסה שהוא יכול להשיג הישגים באמצעות הפעלת כוח. כשמתברר לו שהצד השני מפעיל כוח שכנגד, הוא מסכים לפיוס או פשרה, היות שמדובר בעניין שאינו מהותי עבורו, מחיר הפשרה נמוך ממחיר מאבק מתמשך.

המצב שונה כאשר מדובר בעניין יסודי עבור אחד הצדדים. עימותים כאלו מכונים "עימותים חריפים", והם אינם מתאימים לפתרון של פיוס או פשרה. אם נתבונן על עימות בין שני צדדים שהתעורר בשל טענות על תקיפה מינית, בדרך כלל, עבור המתלוננות, או המתלוננים, מדובר ב"עימות חריף". העוול שנעשה להם לא ניתן לסליחה, ועל כן הוא גם לא ניתן לפשרה או לגישור. מבחינת התוקף, המטרה היא להשתיק את הפרשה. לכן, הוא ידחף להליכי גישור ופישור למיניהם. אגב, גם מבחינת בית המשפט האינטרס הוא להזיז את ההליך הצידה, בכדי למנוע עומס עבודה מהמערכת המשפטית. בית המשפט אינו רואה בקיום הליך השיפוט עניין יסודי, או ביטוי לקיומם של ערכי הצדק וכדומה. לכן בית המשפט דוחף את הצדדים פעמים רבות להליכי גישור. אלו כאמור אינם מתאימים כלל לעימות הזה, אשר מבחינת המתלוננת הוא "עימות חריף".

במקרים המועטים (1% – 3% מסך התלונות, על פי המשטרה) שבהם מדובר בעלילה, בהחלט ייתכן שעבור מי שהעלילו עליו יהיה מדובר ב"עימות חריף", בעוד המתלוננים יעדיפו לסיים את העימות בפשרה.

על כל פנים, ב"עימותים חריפים", לפחות צד אחד מאמין שהעימות ישרת את ערכי הצדק והיושר, או ערכים אחרים שמבחינתו נכון להילחם עבורם, ואסור להתפשר עליהם. מבחינתו, תבוסה, כניעה, או אפילו פשרה תחשב כאסון של ממש. במרבית ה"עימותים החריפים", הן אילו שמתרחשים מסיבות מוצדקות והן אלו שלא, הטקטיקה הננקטת היא טקטיקה של "הורדת ידיים", כלומר הפעלת כוח. התקווה של מפעיל הכוח היא שהפעולה הזו אכן תכריע את המערכה. כאשר מדובר במערכות פוליטיות, המלחמה ואמצעי אלימות דומים משמשים כסנקציה האולטימטיבית. על פי אמונתם של יוזמי המלחמה, המערכה היא סביב ערכים חשובים וצודקים.

בעימותים הנסובים על ערכים יסודיים, נאיבי לחשוב שפשרה או גישור יפתרו את העימות. הנסיונות לקדם את ההליך של "צדק מאחה" כתחליף להליך הפלילי מבוססים ככל הנראה על כך שממילא בהליך הפלילי נפגע העבירה אינו צד משפטי. מדובר בהליך בין המדינה לעובר העבירה, ומבחינת המדינה ככל הנראה מדובר בעימות על ערכים שהיא מוכנה תמורת מחיר מסוים לוותר עליהם.

ברור אפוא שתקיפה מינית, מנקודת ראותה של הנתקפת, היא עילה ל"עימות חריף".  מדובר בעניין יסודי שלא ניתן להתפשר עליו, ואף לא ניתן להתגמש בקשר אליו. עם זאת, מדובר בעימות נגד יריב עדיף מבחינת רמת האלימות והבריונות שלו. אני לא מדבר רק על התוקף והנתקפת עצמם. קבוצת הבריונים המקיפה לרוב את התוקף מיומנת במאבק אלים הרבה יותר מאשר קבוצת לוחמי הצדק העומדת לצד הנפגעים. מבחינה זו, הפעלת כוח כזה או אחר במאבק הזה תהיה בלתי יעילה. אם הנתקפת תתלונן על אונס האנס יגיש תביעת דיבה, יאיים פיסית ומשפטית עליה ועל קבוצת התומכים בה, וינצל את קשריו במוסדות השלטון בכדי להמשיך ולתקוף. במקרים כאלו, מבחינת לוחמי הצדק,  על העימות להתעלות מעל לרמת העימות הכוחני. על דגל המאבק להיות דגל ערכי,  ועל המאבק לשאת אופי מחאתי ובלתי כוחני, כזה המדגיש את ערכי הצדק, ובז לערכי השקר והאלימות של הצד התוקף.

על הטקטיקה של מאבקים מסוג זה, ברשימה הבאה.

שלכם

אודי

http://therabbiofthesurvivors.blogspot.co.il/